מישהו יודע איך אומרים אכזבה בסינית?

מישהו יודע איך אומרים אכזבה בסינית?



ביום חמישי האחרון, אני ועוד 2 חבורתיי משכבר הימים: אורית ובוקובזה, החלטנו להיפגש בכדי לבצע כמה מטלות שתמיד עושות לנו טוב על הלב: לאכול, לרכל ולשתף אחת את השניה בנעשה בחיינו מאז פגישתנו האחרונה.
אז הנה לנו, נפגשנו בביתי ויצאנו אל הדרך, אחרי התלבטות קלה החלטנו לפנק את עצמנו וגם להגשים חלום ילדות, לטעום את מטעמיו של אהרוני- השף הכל יכול, הגדול והמוצלח ששנים אנו בוהות בטלוויזיה בבישוליו המדהימים הגורמים לנו לרייר כמו כלבים הרעבים לדוגלי.
הגענו לפת קואה בהרצליה פיתוח.
http://rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=1385
המסעדה מעוצבת במאפיינים סיניים אותנטיים ונותנת תחושה של פשטות.
האוירה היא סין לכל דבר כולל המלצרים המפזזים בקלילות במסעדה והבולטת ביניהם מלצרית מבוגרת יפנית/סינית/קוריאנית – אחת מאלה שלוקחת הזמנות, מגישה, מנקה, מושיבה והכל בו זמנית. נראה שלמרות שיש עוד מלצרים בסביבה, היא נהנת מהשליטה המרובה.
המלצרית היתה רצינית, לא שאלה יותר מדי שאלות וגם לא הציעה המלצות מסודות המטבח הסיני, ניגשה לענין ושאלה מה תרצו להזמין?!
החלטנו שמכיוון שמדובר בשלוש בנות המורכבות בעצם מקיבה וחצי (השלם הוא שלי והחצי מורכב מאורית ובוקובזה) שנזמין 2 מנות עיקריות ואיזו מנת פתיחה.
אז הזמנו אגרול שהיה בינוני ביותר וגם קר במילוי שלו. מאכזב לדעת שמילא והאגרולים מוכנים מראש אך לפחות שיחוממו כמו שצריך כדי לתת לסועד הרגשה שהנה הוכנה לו המנה בזה הרגע.
ו- 2 מנות עיקריות שכללו: פרגית בחמשת תבלינים ובצל ירוק ונודלס ירקות.
כדי להיות פיירית, אני חייבת לציין שאנחנו מין אוכלי "כשרות" כך שהלכנו לכיוון העוף והירקות, יכול להיות שלאוכלי המאכלים הלא כשרים- המסעדה מציעה מנות שבסיומם תלקקו את האצבעות. לצערי, החינוך מהבית לא נתן לי למרוד כאן.
המנות העיקריות הוגשו בשתי צלחות קטנות שהבחורות הרזות בחבורה היו בהלם מוחלט- אפילו הן לא האמינו שישבעו מכך והמחיר... גבוה!
התחלנו לאכול, לא התלהבנו כלל! ציפינו לריור כמו בתוכנית הטלוויזיה אך זה לא הגיע. לא מיוחד כלל, אפילו במסעדה הסינית בקניון שבה מגישים אוכל סיני מהיר וזול מכינים מוקפץ יותר טעים – ממש מבאס!
החלטנו שאם האוכל לא היה משהו, הקינוח חייב להפתיע. מגיע לנו שיפתיע! (ולטובה)
אז הפעם ביקשנו מהמלצרית הרצינית את המלצתה והיא הציעה לנו לקחת קינוח שמחייב 2 סועדים לפחות שנקרא: "פלטת קינוחים" הכוללת בננה מטוגנת, גלידה ופקאן.
הסכמנו!
הוגשה לנו צלחת קטנה (מזכירה לכם שזה קינוח לזוג) ובה בננה מטוגנת עם 2 כדורי גלידה: וניל ותות מעוטרים בדבש ובערימת פקאנים מסוכרים. הגלידה היתה טעימה, כל השאר היה ... תנחשו?! מאכזב!
למרות שהאוכל היווה פסיק קטן מהכיף שלנו באותו הערב הוא עדין היה משמעותי, באנו רעבות! ולצערי התעררה אצלי אותה דמות אהרוני מהטלוויזיה שהערצתי את מאכליו רק מהסתכלות במסך הטלויזיה הביתי.


אבל אני אופטימית, אולי אפגוש אותו עוד בעתיד, בתקווה שיפתח מסעדה למאכלים עממיים כפי שמכין בתוכניות הטלויזיה בכיכובו ואולי אזכה לטעום מבישלויו שהוכנו במו ידיו- אולי...

אתונה, יוון- אפשר גם בזול

אתונה, יוון- אפשר גם בזול

זה לא שאני קמצנית, אבל נמאס לי שכתוב לי על המצח: "הבחורה לא יודעת לדפוק את המערכת, אז המערכת יכולה להרגיש חופשי לדפוק אותה" ואני לא מתכוונת במונח הגס, העממי והפשוט אלא הכלכלי- הרווחי.
כנהוג, שרוצים לטוס- מחפשים לתפוס דילים איפה שרק אפשר, היום ישנם אתרים המתמחים בדילים, לאן שלא תרצו ללכת – יש דיל, אפילו בטייבה תוכלו למצוא דיל!
אבל האם זה באמת דיל? האם זה משתלם?!
אז לא! טעות לחשוב ככה ולמה אני כותבת את זה בברור ובאופן מוחלט, כי השבוע היתה לי התנסות שהוכיחה לי שאפשר אחרת. אפשר למצוא דיל באמת, דיל – כן ממש דיל.


איך הכל התחיל?
אחרי לחצים אינסופיים של חברתי הטובה לצאת לחו"ל יחד, מנהג שאימצנו לעצמנו שנים קודם ואנחנו נהנים מזה עד היום, סירבתי משיקולים כלכליים. עד שבום, אותה חברה טובה שלחה לי מייל שאי אפשר להגיד לו: "לא", אלא "מה באמת?!", או "לא יכול להיות" או "מאמי זה בטוח לכיוון אחד".
אז רבותיי וגבירותיי, חברתי היקרה צדקה, ובינינו – זה לא קורה הרבה!
היא הביאה לי דיל של החיים, טיסה לאתונה – שני כיוונים, ישירה וסדירה בעלות של 100$, ליתר דיוק עלות של 2 דולר בגין הטיסה ו- 99$ בגין המיסים.
נכון שוואו, ואיך השעות, נוחות ביותר.
יצאנו לנו בשבת בבוקר, שעה 06:00 טיסה, נחיתה בשעה 08:00 באתונה, בלי להרגיש.
אפילו הגישו לנו ארוחת בוקר קלה, אומנם לא לבעלי קיבה רגיזה אך ארוחת בוקר קלילה ולפי השמועות גם טעימה.
הדיילות יפות ומטופחות, המטוס קטן ואינטימי והטיסה חצי ריקה- פעם ראשונה שהרגשתי שאני, רחלי, סוף סוף דופקת את המערכת. טיסה של 100$!!!.
ישנם תאריכים נוספים במחיר מוזל, תכנסו לאתר ותבדקו:

http://www.olympicair.com/Home.aspx?a_id=549

מה הלאה?! מלון.
מומלץ ביותר לחפש מלון באתר: http://www.booking.com/ באתר זה תוכלו למצוא דילים מטורפים של מלונות יקרים יותר, יקרים פחות –שווה לכל כיס.
לאחר בירור קטן, הבנו שהאזור המומלץ והתיירותי ביותר הנו כיכר סינטגמה- SYNTAGMA שבו נמצא הפרלמנט של אתונה. האזור יפה ומטופח והנו ציר מרכזי לכל אתר תיירותי או לאו דווקא באתונה.
המלון שבחרתי נקרא: HOTEL ACHILLEAS
21 Lekka Street
Athens, Attica GR10562
Greece
טלפון: 0030-210-3216777
פקס: 0030-210-3216779
דואר אלקטרוני: achilleas@tourhotel.gr.
http://www.achilleashotel.gr/
והנו ממוקם ברח' LEKKA שצמוד לכיכר, 5 דקות הליכה מהמטרו למלון- מיקום שלא יכולנו לבקש טוב מזה! מלון 3 כוכבים, חדר יפה , יש אפשרות לבקש מרפסת- אך אל תצפו לנוף מהמרפסת, מרווח, נקי מלווה בארוחת בוקר קונטיננטלית נחמדה פלוס פלוס. (לישראלים שלא התרגלו עדיין לארוחות בוקר באירופה, נא אל תבואו בציפייה לבופה כפי שמגישים במלונות בארץ, 5 סוגי גבינה רכה, 5 סוגי גבינה קשה וכדומה).
ישנם מלונות יקרים יותר, אבל לאלו שמחפשים מקום טוב לשים את הראש בלילה ושיהיה קרוב, במרכז- זו התשובה., עלות 75 יורו לזוג ללילה, ניתן למצוא בפחות באתר- הזמנה ללא ביטול או באם מוותרים על ארוחת הבוקר...
קיבלה אותנו פקידת קבלה – יווניה אסלית (יש דבר כזה?) עם ברכת בוקר טוב: KALIMERA והיתה מקסימה, לא רק שקיבלנו את החדרים שעתיים קודם – בשעה 12 ולא ב-14 כמקובל, גם עזיבת החדרים היתה ב- 14 ולא ב- 12- יצאה גבר גבר, ושוב בקשה לישראלים שביננו: זכרו! אפשר לבקש אבל אי אפשר לדרוש!
או הקלישאה: "תהיו נחמדים לסובבים אתכם, זה בסוף משתלם" או שזה סתם משפט של אמא.


התחלנו לתור את אתונה, הלו"ז הינו 3 ימים מלאים ו- 2 לילות, במה מתחילים?
הליכה רגלית לעבר הפרלמנט שבו כל שעה עגולה יש חילופי משמרות, ת'אמת – אין יותר מצחיק מזה. ההליכה המיוחדת שלהם, שדרך אגב מאוד קשה פיזית, איזה הנפות של רגליים הם עושים- ממש שיעור פילטיס, והפונפונים בקצות הנעליים... משהו שבאמת מומלץ לראות. בעיקר כדאי לבקר ביום ראשון בשעה 11 אז יש ממש תהלוכה רשמית ופונפוני הנעליים ממש בחגיגה.
מהפרלמנט המשכנו לגנים הלאומיים הממוקמים ממש מאחורי הפרלמנט, שימו לב הכניסה נפרדת, לא דרך שער הפרלמנט (כן לפעמים טועים).
הגנים הם מיני סנטרל פארק, מלאים באנשים רצים, יושבים, אוכלים, מתנשקים. בגן ניתן למצוא מיני גן חיות, בריכת צבים שבעיקר עסוקים בהזדווגות, בפריטים אריכאולוגים וכדומה. הכניסה היא חופשית.
ביציאה מהפארק, המשכנו את דרכנו לרחוב Ploutarhou המוביל לגבעת הזאבים ובו תצפית מדהימה על אתונהתצפית מדהימה על אתונה, מומלץ לבוא עם נעליים נוחות, הליכה ארוכה לפניכם. שוטרת ברבית בלונדינית (צבוע) שיער אסוף והדוק, מצוידת בנעלי עקב, מיני כחול ומחויכת הנחתה אותנו למסלול מרשים ביותר לנקודה זו.
עולים רגלית רחוב לאורכו – משהו כמו 100 מדרגות אך כדאי מדי פעם לעצור להסתובב אחורה ולהתפעל מנוף עוצר נשימה של הרחובות, הבתים ושל הנוף הנשקף מולכם וכמובן מנוחה קלה להסדרת הדופק. ויאלה להמשיך הלאה.
מגיעים לנקודה שממנה יוצא הרכבל, שימו לב- זה לא רכבל כמו בארץ שממנו נשקף נוף תוך כדי עליה, אלא מין מעלית שמעלה אתכם מעלה. הרכבל יוצא כל 10 דקות ועולה 6 יורו לאדם.
מגיעים לנקודה- ששווה כל יורו בהשקעה, תצפית מדהימה על אתונה, על האקרופוליס, על הנמל- מטורף!
מומלץ להגיע מספר דקות לפני השקיעה ולהנות מהנוף באור יום, בשקיעה ובלילה- אחחח!
בכיכר קולונאקי Kolonaki, הממוקם בירידה מהגבעה חזרה לכיוון כיכר סינטגמה, הוא כיכר העשירים, חנויות מותגים בכל פינה ובתי קפה מלאים סלב מקומי- שווה לנוח לקפה טוב ואיזה קינוח מתקתק.
עייפות אך מרוצות סיימנו את היום בחדר המלון.


ביום השני למסע, יום ראשון, החלטנו להעזר בשירותי ה- BUS TOUR, עלות של האוטובוס התיירים לאדם מבוגר 18 יורו ועלות לילד היא 8 יורו, תקף ל- 24 שעות מרגע הרכישה והקו פועל משעה 09:00 בבוקר עד 17:00 אחה"צ. לאוטובוס 15 נקודות עצירה ועובר כל חצי שעה, אפשר לעלות ולרדת כמה שרוצים.
רצ"ב קישור לאתר: http://www.city-sightseeing.com/

האוטובוס הנו קומותיים ומומלץ לשבת למעלה, נקודת תצפית טובה על המתרחש מתחתיכם.
תיתקלו ביוונים שעוצרים את עיסוקם, כולל נהיגה כדי לנופף לכם לשלום, לבהות ולעיתים לשרוק – מחמיא.
הפלוס ביום ראשון ונשבעת לכם שלא תכננו מראש- הוא שהאתרים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, אך שימו לב ישנם כמה אתרים הנסגרים מוקדם יותר ביום ראשון. נו, עד עכשיו, רחלי לא דפקה את המערכת?!
ככה שהכניסות לאתרים היו חינם והרווחנו עוד כמה יורויים בלי להתכוון (בנות – עוד חולצה שאפשר לקנות).
איפה לא היינו: אצטדיון האולימפי הראשון, המוזיאון האריכואלוגי, המוזיאון המודרני של האקרופוליס, האוניברסיטה, כיכר אומניה, מונטראסקי וכן הלאה.
ביום ראשון ישנו פלוס נוסף, למרות שרוב החנויות סגורות, השווקים יוצאים לאוויר, אינספור דוכנים, אינספור רוכלים מכל הצבעים, שוק פשפשים צבועני והכל בזיל הזול.
יש להזהר מכייסים, להצמיד תיקים ולהסתובב באיזורים הומי אדם ולאו דווקא בפינות נסתרות לא ידועות.
מכיכר אומניה שידועה לשמצה בגלל עומס של נרקומנים, זונות וכיוצ"ב יוצא שוק ארוך המוביל לכיכר מונטראסקי ומשם רגלית לכיכר סינטגמה, הכל במרחק הליכה קצר זה מזה. מי שיעלה על האוטובוס יבין כמה קרוב המקום אחד לשני באתונה- היא פשוט קטנה.
הרוכלים בורחים מהמשטרה ומחזיקים את חפציהם למכירה בתוך בד לבד שיכולים לקפל אותו תוך שניה ולברוח, שימו לב שאתם מקבלים את העודף המגיע לכם עוד לפני שמסרתם את התשלום- כדי שלא יברחו לכם עם העודף ו/או עם הפריט שרכשתם.
חיפשנו מקום לארוחת צהריים – סופלקי או גירוס מקומי- היכן?
נכנסנו לחנות ל- Exchange כשקלטתי בזווית עיניי בחורה שמבינה באוכל, בפניה נרגשת לעזרה:
“Sorry mis, but I have strange question to ask you, do you know where I can find good suflaki?”
והיא בחיוך נמס אמרה לי בטח וכיוונה אותי למסעדה לבנונית המגישה סופלקי. האמת לא הלך לה בהמלצה- האוכל היה נחמד, לא יותר מזה. משום מה אני זוכרת טעים יותר בביקורי ברודוס לפני שנה. כמו כן המחירים גבוהים כשיושבים במסעדה וגם מכיוון שזה איזור תיירותי.
כדאי להכנס לרחובות הצדדים – פחות תיירותים ומאויישים במקומיים.


הגענו לחדר, עייפות, אך הלילה עוד צעיר, התקלחנו, התלבשנו ויצאנו לקרוע את העיר. הגענו לבית קפה ליד המלון שבלילה משמש כבר. המקום קרץ לנו עוד מהבוקר והחלטנו להתיישב, כמה שניות אחרי, הבנו שאנחנו מכבדים בנוכחותנו קהילה מסוג אחר אך לא פחות טובה, נהפוכו, הפכנו את שהותנו בבר זה לאטרקציה מהנה של מבטים תוהים אם גם אנחנו שייכות אליה? היה מדליק!  אבל התחשק לי תה חם.
אז מצאנו את עצמנו ברשת EVERST סגנון של ארומה, רק יותר בסטייל, טוסטים, כריכים, סלטים ומה לא... אז שתיתי תה ואכלתי מלא שוקולדים- גם אלוהים לא סופר קלוריות שהוא בחופש!

יום אחרון לטיול- SSSHHHHOOOPPPIIINNNGG!
רחוב עמוס במיוחד ברשתות מכל העולם וברשתות מקומיות הנו רחוב ERMOU ,יוצא מכיכר סינטגמה ומקביל למלון שלנו, כמובן שחרשנו אתH&M , זארה, מנגו, PAUL&BEAR   וכל מה שרק שמאפשר כניסה אליו. אח אין כמו קניות ותמיד בחו"ל זה מפתה יותר, יפה יותר וקורץ יותר- אז תהנו.
אחרי שרוקנו את הארנקים וחרשנו כל פינה בחנויות, החלטנו לנצל את אוטובוס התיירים (זוכרים מלמעלה?) לסיור אחרון, הפעם לא ירדנו מהאוטובוס התיישבנו ראשונים למעלה ונהנו כל כך! בתחנה האחרונה ירדנו- כיכר אומניה שבמרחק הליכה קצר לסינטגמה.
הפעם נכנסו למסעדה שכונתית , מזכירה את מסעדת "התאומים" בתחנה המרכזית הישנה ונהנו לנו מסופלקי בפיתה מקומית משומנת וסלט בצל מתובל בתבלינים מקומיים- יאמי!
עייפות אך מרוצות, חזרנו למלון לקחנו את חפצינו והלכנו לתחנת המטרו, משם לקחנו רכבת לשדה ותוך חצי שעה היינו במקום, תרות אחר חנויות ה- DUTY FREE.


חב'רה, היה שווה! ולא רק בגלל ליאת :-)


טיפים קלים:
- נסיעה במטרו מהשדה לכיכר סינטגמה עולה 6 יורו לאדם ו- 10 יורו לזוג. יש לשים לב שבחלונות הרכבת יש סמל של מטוס.
- כדאי לשהות בכיכר סינטגמה.
- מלון נוסף במיקום טוב – AMILIA.
- יומיים עד שלושה ימים מספיקים בהחלט לראות את אתונה;
- מזג האויר כמו בארץ – נוח מאוד;
- הביאו נעליים נוחות;
- חייכו לסובבים אתכם- וזכרו שאתם מייצגים את ישראל- הם אוהבים אותנו- אל תהרסו!
- אכלו סופלקי או גירוס במסעדות שהמקומיים פוקדים אותם.
- טיילו באתונה בלילה- היא מדהימה!
- תכננו את הביקור במוזיאונים ובאתרים שונים ביום ראשון- כך תוכלו להרוויח עוד כמה שקלים.
- המסעדות/בתי קפה כבר מחשיבים את הטיפ בחשבון, כך ש- 5% עד 10% תוספת נחשב מאוד נדיב.
- הם יודעים אנגלית.

 

יום הולדת 28

זה לא שאני כבר בת 28, אבל בן זוגי- ליאור שיחיה, כן.
הנה נכנסנו לשנה השנייה של החברות והדילמה של מה להכין/מה לעשות/ מה לקנות מתחילה להלחיץ.
אז הנה לכם רעיון (שאפשר לבצע בכל גיל), החלטתי שאם הוא בן 28 צריך להכין לו 8 משימות (כי 28 זה מוגזם) והחלטתי שליום מיוחד שכזה צריך יום חופש שנבלה אותו יחדיו, צמוד צמוד אחד לשניה!

הכנתי יום קודם 8 כרטיסיות, כל כרטיסיה בתוך מעטפה ממוספרת. בכל כרטיסיה כתבתי ברכה/ הנחיה למשימה הקרבה, מאובזרת בתמונה מרמזת, שעה והכוונה למקום אליו אנו מתעדים להגיע.
סה"כ 8 מעטפות קרי 8 משימות.

אז איך התחלנו?
ההשכמה היתה מוקדמת (למרות שזה יום חופש) וכבר בשעה 8 היינו ברכבנו (להלן: סוזי). סוזי היתה נקייה לכבוד היום המיוחד ובדרכנו לאיזור השרון, התנגן לו דיסק עם שירי יום הולדת שהכנתי מראש.
את הכרטיסיה הראשונה הוא קיבל ברכב- במעטפה גדולה חיכתה לו ברכה אישית שאני חיברתי (ובגלל שזה שלנו בלבד, לא אשתף אתכם...) וכרטיס גירוד חיש- גד במזל סרטן (כיאה למזל סרטן) והוא זכה ב- 5 ש"ח- אומנם לא נהיה מליונר מזה אבל תאמינו לי שזה משמח.
קרוב למיקום הבא שלנו הוא קיבל את הכרטיסיה השניה- מצ"ב:
שלב שני- מה הלאה?!
רמז לדרך:
במושב קטן ליד העבודה שלי – (רמז ראשון)
ישנו אזור חקלאי עם נוף עוצר נשימה ובו יש הרבה:

אז מה זה אומר?!
שאתה הולך לחרוש שדות!?!?!?
רמזים נוספים: X-STRIM והמסע מתחיל בשעה 09:00.

התשובה היתה: טרקטורון מעופף.
שימו לב- עד שהוא לא ראה טרקטורון בשמיים באיזור, התשובה לא היתה מגיעה מהר...
והנה כולי נרגשת בשבילו ומפחדת בו זמנית – כי אני פחדנית בכל מה שקשור לניתוק הרגליים מהקרקע- הוא המריא. (כדי להיות פיירית, חשוב לציין שלבן אדם שעבר צניחה וחוויות אקסטרים שונות, הטרקטורון הוא חוויה נעימה ומרגיעה. בן זוגי שיחיה, עבר אינסוף פעילויות אקסטרים, כך שהטרקטורון היה מין נענוע בערסל- אבל מהנה מאוד כדבריו).
ואיך אתם מרוויחים מזה? מסתבר שהזמנה ישירות אצל הספק, מפחיתה את העלות ב- 50 ש"ח לפחות וישנם מבצעים שונים שמפחיתים את המחיר משמעותית! דרך חברות מתווכות המחיר נע בין 500-550 ש"ח!
אז למעוניינים קבלו קישור: http://www.dvirparagliding.co.il/
טיפ: כדאי להצטייד במצלמה- אני לא הפסקתי לצלם.

אוקיי, מה עכשיו?! מזכירה לכם שיום ארוך בדרך וצריך לעמוד בזמנים, והנה אנחנו שוב עם סוזי בדרכנו חזרה לת"א- למשימה מס' 3- והפעם ליאורי מקבל כרטיסייה שמסמלת לו שהזמן הוא להירגע, אז איך נרגעים הכי טוב בבוקר? עם ארוחת בוקר קלה על חוף הים, לא?! אחרי ארוחה דשנה ביותר שנמשכה כשעה וחצי! החלטתי שהגיע הזמן לזוז...
טיפ: ארוחות בוקר ניתן למצוא בשפע, בתוך ת"א, מחוצה לה וכן הלאה. השאלה מה אתם אוהבים, כנסו לאתר REST ובו תמצאו שלל של אוצרות לארוחת בוקר טעימה. האתר: www.rest.co.il
לאן עכשיו?! דרומה!
ליאורי מקבל את המשימה הרביעית – לאן, לאן, לאן?!
מה זכר ולא משנה באיזה גיל, תמיד אוהב/יאהב לעשות? חייבת להיות תשובה אחת ברורה:לנהוג במהירות, אז יאלה- קקקקקקקרטינג בצומת בילו.
בגלל שזה מחובר לקרקע (תלוי מי נוהג) ואני שולטת בכלי- החלטתי שאני יכולה להצטרף לחוויה, ושנינו הצטיידנו בקסדות, נכנסו לרכבון קטן קטן קטן קטן, קטן כבר אמרתי?! והתחלנו בלחיצה עצבנית על דוושה, שמהבהלה - לחצתי מיד על הברקס וחוזר חלילה.
אחרי שהבנתי שכל סיבוב אחד שלי הוא עשרה של ליאור- אמרתי לעצמי: "רחלי- את בטוח תהני יותר לצלם את החוויה שלו מאשר להמשיך עם החוויה שלך". והנה מצאתי את עצמי שוב מצלמת בהתלהבות כל פיפס של ליאור על המשטח.
הבונוס לבנים כאן- הוא שהם יכולים למדוד זמני שיא- מה שהקפיץ את ההתלהבות הזכרית. ותאמינו לי בנות- תברכו את הפטנט הזה!
מי שיש לו/לה מכרים או חבר בעצמו בחבר/ קרנות השוטרים/ מוסדות כלשהם שלהם סבסוד על כרטיסים לאטרקציות ברחבי הארץ- הנושא מאוד משתלם, כרטיס זוגי דרך משרד הפנים עלה לי: 87 ש"ח, המקצה הוא 10 דקות וכמה דקות נוספות של הסבר.

משימה 5 – מערבה. המיקום: קניון הזהב, קומה 3 – משחקי וידאו. ליאורי קיבל שקית מצוידת באסימונים ובברכתי לדרך צלחה "יאלה תתפרע" הוא חזר לגיל 5!
בכנות, אני חייבת לציין שכל כך נהניתי שלרגע שכחתי למי החוויה מיועדת?
דמיינו תמונה: 2 אנשים מבוגרים, אחת 1.68 והשני 1.85 מתרוצצים ברחבי החנות ליד ילדים תוהים בגובה מקסימלי של 1.30, הילדים לא מבינים למה המבוגרים משתלטים להם על המשחקים, צוחקים בקול רם ונהנים ממה שאמור להיות משחקים לילדים בלבד- אז חב'רה ממקור ראשון – אין גיל למשחקי וידאו כולל לבנות.
כל אסימון עולה 1 והמשחקים נעים בין אסימון לשניים. הבונוס בקניון הזהב, שאתם מרוויחים נקודות באותן מתקנים ובסוף יוצא לכם פלט של כרטיסיית נקודות שאיתה מקבלים פרסים- ליאור קיבל משרוקית ובלון, כיאה לילד יום הולדת.
אחרי שהתעייפנו מהמשחקים, אמרתי לליאור שמגיע לנו מנוחה, בכל זאת הוא בן 28, אז המשימה ה- 6 התרחשה בדירתנו הקטנה – עם ברכה נוספת, שמפניה ושוקולדים מובחרים שרחלי כמובן טעמה מכל אחד ואחד מהם (הייתי צריכה לדעת על מה להמליץ).
לאחת שלא רגילה לשתות (לא אוהבת את הטעם) השמפניה המתוקה שהגדרתי אותה בטעם NES-TEA אפרסק מוגז, עלה לי מיד לראש ונרדמתי לחצי שעה של שינה מתוקה ביותר.
שוקולדים ניתן למצוא באינספור טעמים, גדלים ומחירים- פשוט תקנו את מה שאתם אוהבים, אפילו אם זה שוקולד פרה.
טוב נשארו 2 משימות אחרונות?
משימה 7 – לאחר התארגנות קצרה: יצאנו שוב לדרך והפעם ל... סינמה סיטי (מזכירה לכם שהכל ברמזים לא ברורים כך שליאורי מבין את המיקום רק ממש קרוב למקום אליו פנינו מועדות), והנה מצאנו עצמנו בסינמה סיטי בסרט: "אקסיות לכל הרוחות" חיפשתי סרט קומדיה שיפיל אותנו מהרגליים (אני פחות אהבתי את הסרט, ליאור ממש נקרע מצחוק – כך שהצלחתי) והכנתי לו שקית מלאה ממתקים ובקבוק קולה אישי ארוז כשקית הפתעה שמחלקים בימי הולדת לגילאי 6 , כמובן שרחלי טעמה מכל המתוקים שוב...
מחזיקי אמריקן אקספרס – כרטיס שני חינם בסינמה סיטי – אך שימו לב שזה מוגבל לרכישה של מינימום 3000 ש"ח בחודש אותו הזמנתם את הכרטיס.

שלב אחרון (טוב כמעט אחרון... והמבין יבין) – שלב 8 – שלב הארוחה הרומנטית, מסעדה יוקרתית – "טאבולה" בהרצליה- אח כמה שנהננו!
הבחורה מפסטה, הגבר מסטייק ומנות פתיחה נהדרות, הבחורה- שלוק מכוס יין כי חייבים לעשות לחיים והבחור – מכוס ועוד כוס מינוס שלוק של הבחורה ולמרות שהמסעדה היתה מלאה, היתה לנו פינה פרטית, שקטה שלנו שבאמת הרגשנו כאילו זה רק אנחנו והשף במקום.
מסעדה איטקלית, מנות נפלאות, צוות מקצועי והכי חשוב האוירה- טוסקנה.
קישור: http://rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=1277

חב'רה, בגלל שליאורי היה כל כך מופתע, מאושר ושמח מהיום הזה ולא הפסיק לדבר עם זה עם חבריו, הבנתי שזו היתה בחירה טובה.
האמת שאחרי יום כזה מיוחד – חייבים עוד יום חופש- הפעם כדי לישון ולנוח- שלב 9?!
מזל טוב!

רחלי שרם- קצת עליי...

"איזו ברכה, וואו !!!
בנוסף לכישורייך כסטייליסטית ומארגנת אירועים/מפיקת אירועים, את יכולה להוסיף לרזומה גם כתיבת ברכות מקוריות... תשלמי לי ולא הייתי מגיעה לברכה כזאת בחיים!

אחותי, יש לך עתיד בדברים נוספים, קחי בחשבון, הכל פתוח...

מ-ת-ה עלייך ברמות שאת אפילו לא מתארת לעצמך.
הילה."

זהו, זה מה שגרם לי להפנים את מה שכולם אומרים לי כבר הרבה זמן- זה אותו מייל שכתבה לי אחת מחברותיי הטובות, זה מה שגרם לי להרגיש אוקיי- אני באמת מפוספסת?! למה אני לא עושה מה שאני באמת אוהבת לעשות?!
והנה באה המלצה של חבר לעבודה – "יש לי רעיון בשבילך, את מוכנה להשקיע שעה ביום?"
ברור(!) עניתי, למשהו שאני אוהבת – אני יכולה לוותר אפילו על שינה, וכדי להבין את המשמעות של המשפט הזה, אתם צריכים לשאול את ליאת.

אז מה אני באמת אוהבת לעשות?!
אני אוהבת ליצור, למצוא, לחדש, להפיק, לארגן, להתרגש, לכוון, להמליץ, לנסות ושאר הפעלים למיניהם.
תנו לי בקשה ואמצא לכם את התשובה.
אבל בואו נתחיל בקטנה, זו בכל זאת התנסות ראשונית במונח "בלוג" ולשתף כל קורא פוטנציאליבדעותיי, המלצותיי ורעיונותיי אז שוויע שוויע (לאט לאט) כמו שאומרים בערבית או איזי איזי לדוברי השפה הלועזית.

קצת עליי:
שמי רחלי שרם, עובדת בחברת SAMSUNG במשרת הכל יכולה – תפקיד מאוד מגוון ולא משעמם ולו לרגע אחד (התשובה לשיער שיבה בגיל צעיר), בת 27,

בזוגיות ואוהבת ליצור (ראה לעיל).

מטרת הבלוג היא לשתף בחוויות אישיות, לעזור, לתת פתרונות יצירתיים לאירועים שונים וגם

לחסוך בעלויות וזמן.
אז מקווה שתהנו והכי חשוב שאמשיך להפתיע לא רק את עצמי אלא גם את הסביבה הקרובה אלי!